Categories
הקורונה לא נחתה עלינו בלי הודעה מוקדמת. הקורונה דווקא נחתה עם הודעה מוקדמת, אבל ההודעה הייתה כתובה בסינית והסינית היא סינית בשבילנו. אפילו איציק הסיני כנראה כבר מתקשה להבין סינית ,מאז שלמד עברית ולכן לא הסביר לנו דבר.
התחלנו להפנים לאט – לעתים לאט מדי – אבל כעת ברור שהקורונה תישאר אתנו לעוד הרבה מאד זמן. אין בררה – צריך לנסות להתארגן ולהתרגל.
רובנו נולדנו לעידן שבו היו מכוניות, רכבות, אניות ומטוסים. למחשב, לאינטרנט, לטלפון סלולרי התרגלנו מהר כי זה הקל על חיינו. זאת פעם ראשונה שחייבים להתרגל לדבר חדש שלא רק שאינו מקל, אלא מסבך ומסרבל את החיים אליהם הורגלנו. כמו כל דבר חדש, זה מעורר הסכמה ואי הסכמה. כדי להבין מה קורה בתחום ההוראה, שאלנו תלמידים ומורים מה דעתם על הלימוד מרחוק. ננסה לסכם את התרשמותם ואולי נצליח ללמוד מזה דבר או שניים –הפעם, לא בזום.
תחילה נתייחס ליתרונות שבעיני התלמידים, ויש לא מעט כאלה.
תלמידים שאוהבים להתחיל את הבוקר בניחותא, לא למהר ולא להזדרז, אוהבים מאד את הלמידה מרחוק. זה מאפשר להם להתעורר בקצב איטי, להתמתח, להתרחץ בלי להילחץ ולהתיישב ליד המחשב בבגד נוח. הם לומדים בסביבה מוכרת ונוחה, מוקפים בחפצים נעימים ואהובים, ואף אחד לא מעיר להם אם מדי פעם נוגסים בכריך או לוגמים מכוס השוקו שלהם.
אם יש ילדים שיש להם הפרעות קשב וריכוז – ויש לא מעט כאלה –הם יצליחו להתרכז ביתר קלות בחדרם, מבלי לשמוע שיחות של חברים בכתה, רשרוש דפים או רעש של צעדים בפרוזדור. ילד עם הפרעת קשב קולט כל רשרוש , גם כזה שילד עם יכולת ריכוז ממוצעת אפילו לא שומע.
תלמיד שיושב בשורה האחרונה ולא תמיד קולט את כל מה שהמורה אומר בגלל רעשי רקע, יכול בזום להגביר את קולו של המורה כך שיוכל להקשיב לכל משפט במלואו.
היתרון הטכני של הזום או כל מערכת דומה, הוא שהוא נוח להתחבר למערכות האחרות הנמצאות בשימוש שוטף.
בספר "סוד הזכרון המצוין" של ערן כץ, שהיה אלוף זיכרון בספר השיאים של גינס , המחבר מסביר שרצוי שכל אחד ימצא מה המקום הנוח ביותר עבורו ללמידה. היות והילד נמצא בביתו, אם נוח לו ללמוד בישיבה בכורסה, הוא יכול לשבת בה. אם הילד מעדיף ללמוד מהמרפסת או הגינה הביתית, מומלץ שינהג כך. כל מקום שטוב לו, שווה להשתמש בו.
אחת הטענות הקשות נגד מערכת החינוך לדורותיה, היא שמספר התלמידים בכתה בישראל הרבה יותר גבוה מאשר ברוב הארצות המפותחות. הרעיון הוא שככל שיש פחות תלמידים מול המורה, קל יותר לכל ילד לזכות לתשומת לב. כשלומדים מרחוק, למעשה כל ילד יכול לקבל תשומת לב מבלי שהילדים האחרים יפריעו.
אם יש ילדים שמרבים להפריע ולקשקש – ובאיזו כתה אין לפחות אקסמפלר אחד כזה? - בזום המורה יכול להעביר אותו ל-mute זה מאפשר לכל האחרים להקשיב ללא הפרעה ומותיר זמן רב יותר ללמידה נטו.
יתרון נוסף הוא שהימים קצרים יותר, לומדים פחות שעות בכל יום וזה מותיר זמן רב יותר לתרגול אישי, למנוחה או לתחביבים.
כשמורה קובע תאריך להגשת עבודה, רוב התלמידים עומדים במשימה אבל תמיד יש כאלה שלא מספיקים לסיים בזמן – בדרך כלל, בגלל שתכנון הזמן שלהם היה לקוי, התחילו את העבודה מאוחר מדי או שקצב העבודה שלהם היה איטי מהמשוער. בלמידה מרחוק ניתן למסור את העבודות גם באיחור – לא אופנתי, אבל עובדתי – כיון שהמורים גמישים יותר.
ויתרון אחרון-אחרון חביב, בעיקר על הבנות: אף אחד לא נכנס לבדוק את אורך המכנס.
ידוע מימים ימימה שאין טוב בלי רע. גם בלמידה בזום יש לא רק אפקטים, אלא גם דפקטים. הנה כמה חסרונות שילדים שראיינו ציינו:
תלמידים התלוננו שאין בביתם מספר מחשבים כמספר האחים הלומדים, וזה מקור לריבים וויכוחים על זכותו של כל אחד להשתמש במחשב. מסתבר שהתחרות בין האחים על שימוש במחשב מעלה את מפלס האמביציה ללמוד לגבהים שלא נודעו כמותם. J
אם אין בררה, חלק מהילדים צריכים ללמוד מהטלפון הנייד ואז יש יותר הסחות דעת: מסרונים, וואטסאפים, שיחות נכנסות ללא התראה מוקדמת.
גם אם יש בבית מספר מחשבים כמספר הילדים הלומדים, עדיין יתכן ויהיו הבדלים במהירות של כל מכשיר, כך שיתכן ויהיה ילד או שניים מקופחים לעומת האחים האחרים. גם ללא קשר למיקום הגיאוגרפי או הטופוגרפי, נוצרים "אזורי פריפריה אלקטרונית" אפילו באותו בית. ההבדלים עשויים להיות לא רק באותו בית: יש בתים עשירים יותר מאחרים, ערים יותר מבוססות מערים אחרות, ועוד. נכון שהובטח לנו מזמן סיב אופטי, אבל אף אופטיקאי עוד לא הצליח לראות אותו.
בנוסף, לעתים האינטרנט נתקע וזה מנתק את התלמיד – או את המורה – מהשעור.
לחלק מהתלמידים קשה להשתיק את רעשי הרקע שבבית: בכי של אח תינוק, ריב קולני בין אחים אחרים, רעשי סירים מהמטבח, צעקות של שכנים,מ וזיקה מחדרו של אח מתבגר אבל עדיין לא מספיק בוגר כדי שיתחשב...
יש גם הסחות דעת מרצון: אם התלמיד לא מספיק אחראי ואמביציוזי, יכול להתחיל לשחק במשחקי מחשב, לראות סרט או להתכתב עם חבר חסר אחראיות כמוהו.כך שאם יש מקצוע שדורש תרגול, קשה יותר ללמוד אותו.
ידוע שהמורה לא יכול לדעת בביטחון מוחלט מי מבין את החומר: אמנם התלמידים יכולים להצביע שהבינו, אבל לא ניתן לבדוק את רמת המהימנות של ההרגשה שלהם. קורה שילד חושב שהבין, אבל זה לא נכון.
בעיה נוספת היא שהמורה רואה את מי שנוכח פיזית, אבל הוא לא יכול לדעת מי קשוב באמת.
גם בכתה פרונטלית קיימת אותה בעיה, אבל שם המורה יכול לבדוק לפי המבט של הילד. בזום הדבר קשה לביצוע.
גם מבחינה חברתית יש לתלמידים טענות: לא ניתן לשחזר בזום את האווירה הלימודית שבכתה וזה פוגע באיכות הלמידה.אין בכלל קשרים חברתיים של ממש.
טענה אחרונה היא טענה מקצועית: חלק מהמורים לא מנוסים בהעברת שעור בזום. עם הזמן אמנם המצב השתפר, אבל עדיין לא הגיע לרמת הלמידה בכתה (ולעתים אפילו לא לרמת השליטה של התלמידים).
בל נשכח שיש עוד גורם במשוואה ששמה אונליין : ההורים. מה דעתם?
היתרונות שההורים מציינים הם די צפויים. למשל: הלחץ של הבוקר יורד פלאים: לא צריך להיכנס למרוץ נגד הזמן כדי שהילדים יהיו מוכנים לשעה שמונה. לא צריכים להסיע לבתי הספר ולהתחיל לריב את מי מורידים קודם ומי יושב איפה.
גם אם שכחנו להכין כריך, לא נורא: הילד ימצא משהו לאכול. לא חייבים לקבל טלפון בהול לעבודה: “- אמא! אני רעב מת ואין לי סנדוויץ'!”
מסתבר שיורד גם הלחץ של רכישת בגדים לבית הספר והדאגה שכל הטישרטים יהיו תמיד נקיים ומקופלים בארון.
אבל אין מצב שיש רק יתרונות ואין חסרונות. אז הנה כמה חסרונות שההורים מצאו:
אם לא רוצים מלחמת אחים, חייבים לדאוג שלכל ילד יהיה מחשב. במשפחה של שלושה ילדים זה אולי עוד בר בצוע. במשפחה של עשרה ילדים, קצת יותר מסובך...
חייבים לדאוג שלכל ילד תהיה פינת לימוד שקטה ולהרחיק אותם אחד מהשני, כדי שהשעור של האחד לא יפריע ללמידה של השני.
חייבים לשמור על שקט בזמן השעורים. נראה אתכם שוטפים סירים בשקט!
אם אחד ההורים עובד מהבית, רצוי שיציץ ויבדוק שהילד לומד באמת ולא משחק בטלפון או במחשב.
יש הרבה מטלות שהמורה מלביש על ההורה: להדפיס , לשכפל, להעביר.
חסרון אחרון ולא חביב: צריך להיזהר כשמסתובבים בבית. אם ההורה נוהג להסתובב בתחתונים -וחזיה, למי שזקוק – רצוי לשמור מרחק סביר מהרדיוס של הזום. גם אם הילדים שלכם רגילים למראה הטבעי, לא בטוח שהם ישמחו אם גם החברים בכתה ייחשפו לנוף המשפחתי.
בהצלחה בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה וללא מגפה!